המחתרת
בעולם עתידני דיסטופי, תא מחתרת סודי מנסה להפיל ממשלה רודנית בסדרת משימות חבלה — בזמן שמרגלי המשטר הסתננו לארגון ומנסים להכשיל אותו
מבפנים.
בלי מזל ובלי תפקידים מיוחדים: רק המוח שלכם מול שאר השולחן.
- שחקנים
- 5–10
- משך משחק
- 30 דק׳
- מורכבות
- נמוכה ●○○
- סבבים
- 5 משימות
- מנחה
- לא נדרש
על המשחק
המחתרת הוא משחק ההסקה החברתית (Social Deduction) המכונן שהניח את היסודות לעיצוב המודרני של הז׳אנר — והמשחק שממנו נולד בהמשך אבלון.
השחקנים מתחלקים לשתי קבוצות: אנשי המחתרת (הטובים) ומרגלי הממשלה (הרעים), שמכירים זה את זה מהרגע הראשון. לטובים אין שום מידע סודי — כל ההסקה נשענת על ניתוח לוגי של הצבעות, מציאת סתירות בטיעונים ואינטואיציה אנושית.
מהלך סבב
המשחק מתנהל על פני חמישה סבבים של משימות. בכל סבב שני שלבים:
- 1 הרכבת הצוות
המנהיג התורן מרכיב צוות משימה, וכל השולחן דן ומצביע בגלוי — לאשר את הצוות, או לדחות ולהעביר את המנהיגות הלאה.
- 2 ביצוע המשימה
חברי הצוות בוחרים בסתר קלף הצלחה או כישלון. אנשי המחתרת מחויבים להצליח; המרגלים בוחרים אם לרכוש אמון או לחבל. ברוב המשימות מספיק כישלון אחד.
תנאי ניצחון
מנצחים ברגע שהם משלימים שלוש משימות בהצלחה. אין התנקשות ואין הזדמנות אחרונה למרגלים.
מכשילים שלוש משימות, או זורעים מספיק חוסר אמון כדי שהשולחן ידחה חמש הצעות צוות ברצף באותו סבב.
בהשוואה למאפיה ולאבלון
- אין מנחה ואין הדחות
המחתרת היה המשחק הראשון שהציג הסקה חברתית בלי מנחה ובלי הדחת שחקנים — כולם משתתפים מהרגע הראשון ועד האחרון. - אין תפקידים מיוחדים
במשחק הבסיס אין דמויות כמו מרלין או המתנקש, ואין מידע סודי שמחולק מראש לטובים. - ניצחון בלי רשת ביטחון
שלוש משימות מוצלחות — וזהו. בניגוד לאבלון, למרגלים אין דרך לגנוב את הניצחון בסוף.